רקדנים: זאקרי בורוס, עמית בן־יש, דןדן כהן, לריסה ליונג, נעמה מורד, רואי מזוריק, אורי מנור, מאיה מרום, סיליא מרעי, זוהי בייליס נגר, תואם סויסה, נגה סנה, צ'ייס פיטרסון, יסה קולארט, נוהום קויטה ושירה קסטנבוים | מתלמדים: לין אוקובו ואייל אלחרר
שתי יצירות מקוריות מאת רוני חדש ובשמת נוסן שנוצרו במיוחד עבור רקדני אנסמבל
בת־שבע. חדש ונוסן הן יוצרות שפועלות בשדה המחול המקומי כבר למעלה מעשור, והן מביאות לבמה קול עכשווי נשי חזק ונועז.
הַפְרָדוֹת
בהַפְרָדוֹת, בוחנת הכוראוגרפית רוני חדש פעולה פשוטה לכאורה: הפרדה. מתוך שפה פיזית המזוהה עימה – כזו שמפרקת את הגוף ומאפשרת לכל חלק לפעול באופן עצמאי – היא מפנה זרקור למנגנוני הפרדה הפועלים גם במרחב החברתי. היצירה מתמקמת במתח שבין הגוף הפרטי לזה החברתי; והיא מתבוננת באופן שבו הגדרות, קטלוגים ותגיות מבקשים לארגן את המציאות, אך בה בעת מצמצמים ומפרידים אותה. בתוך חלל רווי מילים והגדרות הנאמרות שוב ושוב, הגוף זוהר בבקשתו לחמוק – להישאר אבסטרקטי, עצמאי, נטול שיוך.
דוֹם
יצירתה של הכוראוגרפית והרקדנית בשמת נוסן נולדה מתוך הווה אינטנסיבי שבו החיים נתונים תחת איום מתמשך, ובו בזמן ממשיכים קדימה. רקדני אנסמבל בת־שבע נושאים בגופם את התנאים שבתוכם הם התבגרו: דור שגדל בין מגפה למלחמה, כשבאופק – עתיד לא ידוע. על גבי קרקע לא יציבה זו, הריקוד הופך מבחירה לתגובה הכרחית. לא עוד חופש ביטוי וחלום להגשמה עצמית, אלא גם כלי מארגן ומלכד שמחזיר שליטה בתוך מרחב בחירה שהולך ומצטמצם. וכשהעתיד אינו מובטח, הבחירה נעשית מוחשית יותר: לבחור להישאר, לבחור לרקוד, לבחור זה בזה. דוֹם עוקבת אחר השאלה מה קורה לתשוקה כשהיא פועלת ללא אופק ברור; האם דווקא שם, בתוך הדחיסות והדריכות, מתגלה צורה חדשה של חופש או אולי של אלימות.
כשעה ללא הפסקה | אולם תיאטרון שרובר
