"אינטרקום"

אמנים: דיוי בראל וניב גפני
אוצרת: רווית הררי
גלריה מוסררה, ירושלים
עד ה 18.6.2026

בימים בהם שאלות של קהילה, ביטחון, שייכות והשתקה מהדהדות בעוצמה במרחב הישראלי, מוצגת בגלריה מוסררה התערוכה החדשה "אינטרקום", מפגש מסקרן וטעון בין שני אמנים בולטים – דיוי בראל וניב גפני. התערוכה מציגה מיצב כולל העוטף את חלל הגלריה ומשנה את תפיסתו מן היסוד, תוך יצירת סביבה אחת שבה צילום, פיסול, אדריכלות וגוף אנושי נשזרים לכדי חוויה רגשית ופוליטית עוצמתית.

התערוכה מבוססת על דיאלוג בין שתי פרקטיקות אמנותיות שונות בתכלית, החולקות עניין משותף במפגשים ובהכלאות בין תרבויות, תקופות, חומרים ודימויים. יחד הן מייצרות סצנה אנושית נטולת דמויות – מרחב ריק מאדם אך רווי עקבות חיים, זיכרון ונוכחות.

בעבודותיו של דיוי בראל, מהאמנים הבולטים העוסקים בנופי האדריכלות הישראלית, הופכים השיכונים והמקלטים הציבוריים למרחבים טעונים הנעים בין תיעוד לפנטזיה. בראל מצלם מבני שיכון ומקלטים בתל אביב, מנקה מהם כל נוכחות אנושית ומגדיל אותם לממדים אדריכליים החובקים את חלל התצוגה כולו. המקלט, סמל ישראלי מובהק של הגנה ואיום גם יחד, מופיע כאן לראשונה כחלל פנימי מורכב – כזה שמגלם בו-זמנית חרדה, קהילתיות, זיכרון ואפשרות של חיים משותפים.

אל תוך המרחב המצולם והדומם הזה פורץ המיצב הפיסולי של ניב גפני: מערך של רמקולים המשופדים על חניתות עץ גולמיות שנאספו מהיער. הממברנות הפצועות ממשיכות לרטוט בתדרים תת-שמיעתיים, מייצרות תנועה ללא קול. הרמקול, שמטרתו להשמיע, הופך לאובייקט מושתק; גוף פועם שנמנעת ממנו האפשרות לדבר. העבודה מעלה שאלות על מנגנוני כוח, על השתקה של קולות ועל הקשר העמוק שבין אלימות, הקרבה וביטוי.

המפגש בין המיצב הצילומי של בראל לבין המיצב הפיסולי של גפני יוצר מרחב ביניים מורכב ורב-שכבות. זהו מרחב שבו האדריכלות פוגשת את הגוף, הדימוי פוגש את החומר, והשתיקה עצמה הופכת לנוכחות מוחשית. דרך השילוב בין מקלטים ריקים לרמקולים פצועים, "אינטרקום" מציעה התבוננות רגישה ומטלטלת במציאות הישראלית העכשווית – מציאות שבה התכנסות, איום, קהילה והשתקה מתקיימים בעת ובעונה אחת.

דיוי בראל עוסק מזה שנים בדימויי אדריכלות ישראלית, ובמיוחד במרחבי השיכון הציבורי ובתהליכי השינוי וההתפוררות שהם עוברים. עבודותיו משלבות צילום, קולאז' ועיבוד דיגיטלי, ונעות בין תיעוד למציאות מדומיינת.

ניב גפני פועל במרחב שבין פיסול, מיצב וסאונד. עבודותיו חוקרות יחסים בין גוף, חומר וטכנולוגיה, ומבקשות לחשוף את המתח שבין כוח לפגיעות, בין תפקוד לשיבוש ובין קול לשתיקה.